הגנה על זכויות יוצרים

מטרתם של דיני זכויות-היוצרים היא להגשים מטרה חברתית באמצעים כלכליים, קרי, עידוד היצירתיות באמצעות מתן מונופול מוגבל ליוצר, על מנת לתמרץ יצירה.
פרדיגמה זו באה לידי ביטוי ברור, הן בחוקה האמריקאית הקובעת כי מטרת דיני זכויות-היוצרים הנה לפתח את המדעים והאמנויות, והן בספרות ובפסיקה.

מתן הגנת זכויות-יוצרים לתוכנת מחשב מוסיף מימד שלישי- ההיבט המדעי/טכנולוגי. בעולם הדיגיטאלי קיימות שתי מגמות מקבילות לגבי היקף תחולת דיני זכויות-היוצרים :
האחת – הרחבת אמצעי ההגנה ותחולת הגנת זכויות-יוצרים.
השנייה – וכנגדה התרסה לגבי המונופול שדיני זכויות-יוצרים מעניקים Copyright לעומת Copyleft.
הגנה על שירים או רינגטונים חייבת להתמודד עם בעיה בסיסית בעולם הדיגיטאלי – עלות פיתוח יקרה, לעומת העתקה זולה ומושלמת. בעולם האינטרנט, בו גם ההפצה קלה ומהירה – הבעיה רק מחריפה.

הרעיון שמאחורי הרחבת ההגנות על זכויות-יוצרים כדי שמירתם, לוקח בחשבון כי יוצר התוכן משקיע משאבים כלכליים אדירים, ועל מנת לעודד את המשך השקעה, חייבים לאפשר לו למצות אותה.

בעלי זכויות-יוצרים גייסו לטובתם את הטכנולוגיה, על מנת לספק הגנות נוספות על זכויותיהם – הצפנות, פלאגים, קודי נעילה ושחרור תוכנה, הגבלות זמן שימוש, תוכנות המתקשרות דרך האינטרנט עם שרת ראשי של החברה, ואף חקיקה חזקה אשר אוסרת על עקיפת אמצעי ההגנה הטכנולוגיים, ואפילו אוסרת פיתוח של אמצעים לעקיפת ההגנות הטכנולוגיות. כל זאת בנוסף להגנות באמצעות הסכמים אשר קיבלו משנה-תוקף על-ידי בית-המשפט האמריקאי, ולהישגים בהסכמי Gatt.

לפי הפסיקה, זכות יוצרים אינה חלה על רעיון, אלא על אופן הביטוי שלו או “הלבוש” שלו, כלומר, אם ניתן רשות לשמוע שיר ברדיו אין משמעו כי השיר יכול להיות מושמע בטלפון.
אולם, כפי שנאמר בספרות – “צרוף וחיבור רעיונות אחדים בעלילה… יכולים להוות יצירה, בתנאי שמצאו ביטוח כלשהו בחומר המוחשי”.

פסקי דין מאנגליה קבעו – שזכות יוצרים של מחבר יצירה אומנותית, יכולה להיפגע גם אם אף מילה לא הועתקה מחיבורו, שלשם בדיקה אם הזכות בתמליל נפגעה, רשאי היה בית-המשפט להיזקק לא רק להשוואת התמלילים, אלא למרכיבים נוספים של שתי ההצגות.