דוקטרינת השימוש ההוגן – מהי הדוקטרינה

1. השאיפה ליעילות – זרימה חופשית של מידע, העדר מונופולים.

2. השאיפה לקדמה אנושית – הצורך בפיתוח מקורי של רעיונות וחשיבה, העשרת

הציוויליזציה, המושגת בדרך כלל הינה על תמריצים כאלה ואחרים. תמריץ יכול להיות, למשל – הזכות ליצור וליהנות מהזכות הבלעדית (או כמעט בלעדית) לשימוש ביצירה לשם קידום רצונות יוצרה – למשל, לצורך קבלת כסף על הזכות הנותנת שימוש בשיר

המוגן על-ידי זכויות-יוצרים. השימוש ההוגן מצוין בחוק:

(1) מטרת השימוש ואופיו

(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש

(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה

(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה

מסיבה זו נראה כי מחד גיסא, פרויקט כמו האתר “סדר”3, מטה את המאזניים בגין חשיבות הפרויקט לאנושות כולה, ומאידך גיסא, נראה כי האתר משתמש בעבודה הקשה שהשקיעו אינספור יוצרים למטרות רווח אישי.

הגרסה הראשונה– הגרסה הנהוגה בישראל (נגזרת מהדין האנגלי), מקיימת “מבחן כפול”, הדורש, ראשית, את השתייכותה של היצירה, או שימוש המפר, לאחת מארבע רובריקות– לימוד עצמי, מחקר, ביקורת וסקירה עיתונאית- ואז נשאלת השאלה האם השימוש הינו הוגן?

הגרסה השנייה – הנהוגה בדין האמריקאי, מוותרת על השלב הראשון, ועורכת מבחן חד-שלבי של הגינות השימוש, זאת, כאשר סוג ומטרת השימוש נשקלים כחלק מבדיקת ההגינות.

מתוך סע’ 2 לחוק הקיים (1991) – גל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית”, לא יהיה בו משום הפרת זכות יוצרים. כאן יש פרוט של מהו שימוש הוגן, מעבר לרשימה הסגורה של המקרים המובאת כאן, כדי שניתן יהיה לקבוע שנעשה שימוש הוגן ביצירה ופרוט מהו טיפול הוגן (זכות יוצרים תשס”ה – 2005):

שימוש הוגן ביצירה, מותר, בין השאר, למטרות אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, תמצית עיתונאית, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על-ידי מוסד חינוך, ולצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:

מטרת השימוש ואופיו.

• אופי היצירה שבה נעשה השימוש.

• היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה.

• האם עשיית שימוש ביצירה של אחר, שנגישה ברשת, עומדת באמות מידה של “שימוש הוגן”?

בדיקת ההפרה נעשית על פי עקרון זה בארבע (4) אמות מידה המפורטות בדוקטרינת שימוש הוגן:

מקובל להתיר שימוש לרווחת הציבור למטרה חינוכית ו/או חברתית מקבילה, ושלא למטרת רווח, כמו גם למטרות מחקר, דווח עיתונאי, פרשנות וכיו”ב. שימוש שמזכה ברווח מצריך אישור מפורש מבעל הזכויות, או לאחר שמולאו ההתניות לשימוש זה!

האופן בו נעשה ביצירה שימוש, לדעת בעל הזכויות או בשיקול הוגנות/ סבירות. יותר שימוש לקהל מוגדר (כתה, חוג), בפרק זמן קצר ובמקום מוגדר.
יצירה חסרת ערך תרבותי ערכי למשל כאשר סביר כי לעולם תיוותר כזו, או יצירה בעלת ערך תרבותי בעל משקל, שבעל הזכות (לא בהכרח המחבר), מתעקש להשאירה עלומה מהציבור, ולא לאפשר פרסומה.

מתייחס להיבטים כמותיים, כגון מספר העותקים שנוצרו או גודל החלק המועתק מהיצירה, מידת השפעת החלק שהועתק על מקוריות היצירה החדשה וכו’.

בניגוד לטיעונים שגויים בהקשרים שונים בעניין זה- על פי חוק, מידת השימוש איננה כמות קונקרטית ברת מדידה, אלא שיקול איכותי.

מידת הפגיעה בבעל הזכויות. נעשה זאת באמצעות דיון לגבי מידת הפגיעה בערכה המסחרי של היצירה בהווה ובעתיד ובמידת השפעת השימוש על השוק. בנוסף, נשקול פגיעה במוניטין עקב השימוש ביצירה וכד’ המתורגם גם לסך הפגיעה.

מודל השימוש החופשי של כתבי עת אקדמיים מציע פתרון יעיל מבחינה כלכלית להפצת פרסומים אקדמיים.
הקשיים ביישום המודל קשורים במערכת הקידום האוניברסיטאית אשר נדרשת להסתגל לכתבי העת האלקטרוניים.
ככל שוועדות מינויים יכירו בכתבי העת האלקטרוניים עם שיפוט לצורך מוניטין אקדמי וקידום, כך תתחזק המגמה של מעבר למודלים של גישה חופשית בפרסומים אקדמיים.

באחרונה אפשר לראות ניצנים של שינוי גם במוסדות האקדמיים.
בפברואר 2007 הכריזה אוניברסיטת הרווארד על מדיניות חדשה לפיה יעניקו לה חברי הסגל רישיון לא בלעדי להעמיד לרשות הציבור בחינם את המאמרים פרי עטם באמצעות רשת האינטרנט.
מדיניות זו יוצרת מחויבות בעלת קדימות בקרב חברי הסגל בנוגע לזכויות היוצרים שלהם, והיא גברת על כל דרישה מאוחרת של מו”ל מסחרי זה או אחר.

לפיכך, כאשר מאמר מתקבל לפרסום, חבר הסגל יודיע למוציא לאור על זכויות היוצרים של האוניברסיטה במאמריו, המונעות ממנו להתחייב שלא לפרסם את המאמר ברשת האינטרנט ומונעות ממנו להעביר את הזכויות המלאות למו”ל כתנאי לפרסום.
בדך זו מבקשים חברי הסגל בהרווארד לסייע לחוקרים, בעיקר צעירים לפני קביעות, במו”מ עם המו”לים של כתבי העת ולאפשר להם לעמוד על זכותם לפרסם במקביל את המאמר ברשת .

חשוב לציין כי שיקול הדעת על פי כללי “השימוש-ההוגן”, אינו תקף אלא לאחר פסיקה משפטית. מכאן, ששיקול עצמי של משתמש מזדמן ביצירה כלשהי, על מידת הפגיעה בזכות יוצרים על פי דוקטרינת שימוש הוגן, אמנם חשובה, אולם אין לה תוקף משפטי.