בישראל יש לנושא חשיבות ייחודית לאור החרם הבינלאומי (בינתיים מוגבל לשמחתנו) על מוסדות אקדמיים ולאור ההון האנושי הייחודי לעם היהודי.
על פי האמור לעיל אנו רואים כי המחוקק רצה להגן על זכויות יוצרים מפני סיבות רבות. הסיבה הראשונה היא צדק- אין זכות לאדם לקחת את פרי עמלו של זולתו. הסיבה השנייה היא הרצון לעודד את הציבור ליצור דברים ולהמציא דברים- אם לא תהיה הגנה על זכויות היוצר- היוצרים לא יתאמצו, לא ישקיעו מאונם ומהונם בפיתוח דברים חדשים וכך יצא שכרו של הציבור בהפסדו, הדבר אמור גם לגבי שאר האפשרויות של קניין רוחני.
מנגד יש רצון ליהנות את כלל הציבור- אם היוצר אינו מוכן לשתף אחרים קיים מודל השימוש ההוגן- בנושאי פטנטים יש רישיון בכפיה- כלומר לא תמיד זכותו של היוצר לשמור את הסודות לעצמו. עקרון זה מגלם בתוכו את הרעיון כי אדם חי בחברה והוא אמור לדאוג גם לטובתה. דאגות אלו יכולות להיות בעיקר על ידי מתן רשות לאחרים ליהנות מהצלחתו ליצור דבר מה חדש. הדבר אמור בעיקר לגבי החברים בחברה בה הוא חי.
לגבי חומרי לימוד- לכל חברה יש אינטרס כי חבריה יהיו מלומדים. אם היצירות הלימודיות יעלו ממון רב- התלמידים לא יוכלו לרכוש אותם ולא ישכילו באותה מידה כמו במצב בו חומרי הלימוד פתוחים לכל. אי לכך יש למצוא, כמו בכל התנגשות אינטרסים חברתיים אחרים, את “שביל הזהב”. שביל זהב זה נקבע על ידי המחוקק והפסיקה תחת העיקרון כי אין לעשות בחומר שימוש מסחרי אלא הוא אמור להיות מנוצל על ידי הכלל אך ורק לטובת לימודים. כאשר מדובר בלימודים גרידא ולא בשימוש מסחרי, כגון שאוניברסיטה משתמשת בחומרי הלימוד ללא רשות המחבר, או אז יכפו את דיני זכויות היוצרים.
מוסדות להשכלה גבוהה המבקשים להדביק את ההתפתחויות בתחום ההשכלה הגבוהה ברחבי העולם ולנצל את יתרונות הסביבה הדיגיטלית, נאלצים להתמודד עם שורה של קשיים המעכבים, ולעתים אף מכשילים, את השימוש במערכות ממוחשבות וברשת האינטרנט. הצורך לאתר כל אחד ואחד מבעלי הזכויות בחומרי הלימוד, לנהל משא ומתן לקבלת הרשאה לשימוש ביצירה המוגנת כרישיון במחיר סביר ובפרק זמן קצר, כמתחייב מן האופי הדינמי של תכניות הלימודים באוניברסיטאות, הופך במקרים רבים את האפשרות של שימוש ברישיון לבלתי ישימה. יתרה מזאת, לצד היעדר היערכות מספקת מצד מוציאים לאור להרשאת שימושים טכנולוגיים חדשים, קיים גם קושי מהותי במתן הרשאה לשימוש ביצירה במסגרת של הוראה מרחוק.
קושי זה, אשר טרם נמצא לו מענה, נובע מהיעדר אמצעי טכנולוגי המבטיח באופן מלא את זכות היוצרים ומונע את ניצולו לרעה של פורמט ההפצה הדיגיטלי. הפורמט הדיגיטלי חושף את היצירה להעתקות ולשינויים שלא היו אפשריים קודם לכן ביצירות שהוטבעו במדיה פיזית. מתן גישה ליצירה בפורמט דיגיטלי, כמוהו כפתיחת “מפעל שכפול” של היצירה אצל כל אחד מן המשתמשים היכול ליצור ולהפיץ עותקים מושלמים למקור בעלות זניחה.
מוסדות להשכלה גבוהה המבקשים להדביק את ההתפתחויות בתחום ההשכלה הגבוהה ברחבי העולם ולנצל את יתרונות הסביבה הדיגיטלית, נאלצים להתמודד עם שורה של קשיים המעכבים, ולעתים אף מכשילים, את השימוש במערכות ממוחשבות וברשת האינטרנט. הצורך לאתר כל אחד ואחד מבעלי הזכויות בחומרי הלימוד, לנהל משא ומתן לקבלת הרשאה לשימוש ביצירה המוגנת כרישיון במחיר סביר ובפרק זמן קצר, כמתחייב מן האופי הדינמי של תכניות הלימודים באוניברסיטאות, הופך במקרים רבים את האפשרות של שימוש ברישיון לבלתי ישימה. יתרה מזאת, לצד היעדר היערכות מספקת מצד מוציאים לאור להרשאת שימושים טכנולוגיים חדשים, קיים גם קושי מהותי במתן הרשאה לשימוש ביצירה במסגרת של הוראה מרחוק. קושי זה, אשר טרם נמצא לו מענה, נובע מהיעדר אמצעי טכנולוגי המבטיח באופן מלא את זכות היוצרים ומונע את ניצולו לרעה של פורמט ההפצה הדיגיטלי. הפורמט הדיגיטלי חושף את היצירה להעתקות ולשינויים שלא היו אפשריים קודם לכן ביצירות שהוטבעו במדיה פיזית. מתן גישה ליצירה בפורמט דיגיטלי, כמוהו כפתיחת “מפעל שכפול” של היצירה אצל כל אחד מן המשתמשים היכול ליצור ולהפיץ עותקים מושלמים למקור בעלות זניחה.
ניתן לבחון במחקר המשך את היחס בין דיני זכויות יוצרים לחומרי לימוד לבין הדין לגבי פטנטים היכולים לעזור ללומדים. גם לפטנטים יש “רישיון בכפיה” . כמו כן ניתן להשוות את האמור לעיל לזכויות המבצעים- גם לגביהם ישנם סייגים רבים היכולים ללמד על המקרה הנוכחי.